ואם כן, זה ממש בסדר, תמיד אפשר להיות במודעות, לעצור ולשנות. אז הבנו שאנחנו לא דוחפות לעצמאות אלא פשוט מאפשרות אותה עם ידיים פתוחות ולב פתוח אנחנו משקיעות בקשר שלנו איתם והם בעצמם יצאו לחקור, להתעצב ולהיות עצמאיים.
דבר שני וחשוב, עצמאות תתאפשר כאשר תהיה לילדים קרקע וודאית ועקבית. וזו אחריותנו לספק להם את זה. זה קשור לכבוד שאנחנו רוצים להראות להם מתוך ההבנה הבסיסית שהם בני אדם כמונו, שתחושת השליטה חשובה להם והמינימום האפשרי מבחינתנו )כמי שאחראי עליהם ושולטים כמעט בכל רגע ביום שלהם( לתת להם את הוודאות לגבי מהלך היום שלהם, אחה״צ שלהם, מבנה ברור של בוקר או עקביות של ריטואלים מסויימים שמתרחשים כל שבוע.
דבר שלישי, עצמאות היא פיזית וגם מחשבתית, זה קשור למעגלי פעולה שהילדים שלנו יכולים להתחיל ולסיים לבדם ועל כן נבדוק האם הסביבה הפיזית מאפשרת את זה. ועצמאות מחשבתית היא היכולת של הילד.ה להתמקד מיקוד פנימה ולשאול את עצמם שאלות ולענות בעצמם ולא להיות תלויים בנו לתשובה.
